רשלנות רפואית בניתוח
מאת: עו"ד אבי לוטן
רשלנות רפואית בזמן הניתוח או בביצוע הניתוח עלולה להותיר את המטופל עם פגיעה חמורה ביותר המשפיעה באופן בלתי הפיך על תפקודו ואורחות חייו.
בת.א 8067/06 צ.מ נ' הסתדרות מדיצינית הדסה נדונה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים תביעת רשלנות רפואית בניתוח מוח.
עובדות המקרה מספרות כי בהיותו בן 56 החל התובע לסבול מבלבול והפרעות זיכרון והופנה לבדיקה אצל נוירולוג ולביצוע בדיקות MRI ו-CT במוח. בדיקות אלו הראו כי הוא סובל מסיבוך של גידול בהיפופיזה (בלוטת יותרת המוח), שבעקבותיו נוצר דימום פנימי בגידול אשר גרם לחסימה בחדרי המוח וללחץ תוך גולגולתי על גזע המוח ועל עצבי הראייה.
עקב כך הוחלט לאשפז את התובע והוחלט לנתחו. לאחר שהודיעו הרופאים לתובע על הכוונה להקדים את הניתוח, ניסה הוא לברוח מבית החולים ונבלם על ידי בנותיו ועל ידי הצוות הרפואי לאחר מאבק.
יום לאחר מכן הוכנס לחדר הניתוח לאחר ששלושה רופאים חתמו על טופס כי מדובר בפעולה דחופה, כפי שמחויב בחוק זכויות החולה על מנת לבצע ניתוח ללא הסכמתו של החולה. לאחר הניתוח נותר התובע משותק בפלג גופו הימני כשהוא סובל מ – 100% נכות.
בדיקת ה-CT שנערכה לאחר הניתוח הראתה שהדבר נבע מאוטם בצד השמאלי של המוח.
בתביעתם טענו התובע ובני משפחתו כי לא ניתנה הסכמה על ידם לביצוע הניתוח וכי הניתוח נוהל תוך רשלנות רפואית, בין היתר כיוון שאת הניתוח ביצעו שני מתמחים ולא הרופא שהוצג בתחילה כרופא המומחה שיבצע את הניתוח.
עפ"י החוק חייבים הרופאים לקבל את הסכמתו של החולה לביצוע ניתוח. אולם החוק מאפשר גם במקרים מיוחדים בהם נשקפת סכנה חמורה לבריאותו של החולה או שמדובר במצב חירום רפואי לבצע בו ניתוח גם ללא הסכמתו. ביהמ"ש נאלץ להכריע האם מקרה עולה בגדר הגדרות אלו והאם היה צורך בניתוח מיידי.
בית המשפט קבע שבמקרה זה היה מדובר במצב חירום ובענייננו לא ניתן היה לקבל הסכמה מדעת מהחולה כיון שסבל מהפרעות זיכרון. עוד קבע בית המשפט כי שלושת הרופאים אשר חתמו על המסמך בדבר הצורך הדחוף אינם צריכים להיות מומחים בתחום ועליהם בסך הכל להבין בנושא המחלה ולהפעיל שיקול דעת רציונלי.
בית המשפט קיבל את טענתם של התובעים כי בניתוח מסובך מעין זה, מי שהיה צריך לבצע את הניתוח היה מנתח מומחה ולא מתמחה. לפיכך הפקדתו של אזמל המנתחים בידי המתמחה היוותה, אפוא, בנסיבות העניין, התרשלות.
בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת התובעים בדבר רשלנות בניתוח.
בית המשפט קבע כי באותו עניין היה ידוע בוודאות, כי נכותו של התובע נגרמה עקב אוטם מוחי שאירע במהלך הניתוח. בענייננו, אין רישום מהלך הניתוח לאשורו – ובכלל זה מה בדיוק גרם להפסקתו של הניתוח ובאיזה שלב הופסק, איזה קשיים וסיבוכים התעוררו ומה עשה המנתח כדי להתגבר עליהם – דבר המנע מן התובע את האפשרות להוכיח מה טיב האמצעים שננקטו כדי למנוע פגיעה בכלי דם או התכווצות כלי דם במהלך הניתוח. אי העדתו של המנתח (אותו רופא מתמחה), שגם רשם את דו”ח הניתוח וחתם עליו, הרחיבה את החסר הראייתי. בנסיבות אלו נושאת הנתבעת בנטל השכנוע בדבר העדרו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, היינו, על הנתבעת להוכיח, כי האוטם שגרם לנכות לא נגרם עקב פגיעה בכלי דם או התכווצות כלי דם, שיסודה בחוסר ניסיונו או בחוסר מיומנותו של המתמחה.
כלומר, עקב החוסר ברישום האירועים בדו"ח הניתוח גרם לכך שלא היה בידי התובעים להוכיח את טענתם ולכן העביר בית המשפט את הנטל על הרופאים להוכיח כי לא התרשלו בביצוע הניתוח וכי הנזק לא נגרם בשל חוסר ניסיונם של המתמחים בניתוח. בית המשפט קבע כי הרופאים לא עמדו במשימה וקבע כי במקרה זה היתה רשלנות בניתוח.
לאחר דיון בנזק אשר נגרם לתובע פסק לו בית המשפט פיצוי של למעלה מ- 3,500,000 ₪ (כולל תשלומי הביטוח הלאומי).
לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית.
טל': 03-6916555, מוקד הודעות: 03-7542221, אתר אינטרנט: www.lotan-law.co.il, דוא"ל: lotanlaw@gmail.com
בת.א 8067/06 צ.מ נ' הסתדרות מדיצינית הדסה נדונה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים תביעת רשלנות רפואית בניתוח מוח.
עובדות המקרה מספרות כי בהיותו בן 56 החל התובע לסבול מבלבול והפרעות זיכרון והופנה לבדיקה אצל נוירולוג ולביצוע בדיקות MRI ו-CT במוח. בדיקות אלו הראו כי הוא סובל מסיבוך של גידול בהיפופיזה (בלוטת יותרת המוח), שבעקבותיו נוצר דימום פנימי בגידול אשר גרם לחסימה בחדרי המוח וללחץ תוך גולגולתי על גזע המוח ועל עצבי הראייה.
עקב כך הוחלט לאשפז את התובע והוחלט לנתחו. לאחר שהודיעו הרופאים לתובע על הכוונה להקדים את הניתוח, ניסה הוא לברוח מבית החולים ונבלם על ידי בנותיו ועל ידי הצוות הרפואי לאחר מאבק.
יום לאחר מכן הוכנס לחדר הניתוח לאחר ששלושה רופאים חתמו על טופס כי מדובר בפעולה דחופה, כפי שמחויב בחוק זכויות החולה על מנת לבצע ניתוח ללא הסכמתו של החולה. לאחר הניתוח נותר התובע משותק בפלג גופו הימני כשהוא סובל מ – 100% נכות.
בדיקת ה-CT שנערכה לאחר הניתוח הראתה שהדבר נבע מאוטם בצד השמאלי של המוח.
בתביעתם טענו התובע ובני משפחתו כי לא ניתנה הסכמה על ידם לביצוע הניתוח וכי הניתוח נוהל תוך רשלנות רפואית, בין היתר כיוון שאת הניתוח ביצעו שני מתמחים ולא הרופא שהוצג בתחילה כרופא המומחה שיבצע את הניתוח.
עפ"י החוק חייבים הרופאים לקבל את הסכמתו של החולה לביצוע ניתוח. אולם החוק מאפשר גם במקרים מיוחדים בהם נשקפת סכנה חמורה לבריאותו של החולה או שמדובר במצב חירום רפואי לבצע בו ניתוח גם ללא הסכמתו. ביהמ"ש נאלץ להכריע האם מקרה עולה בגדר הגדרות אלו והאם היה צורך בניתוח מיידי.
בית המשפט קבע שבמקרה זה היה מדובר במצב חירום ובענייננו לא ניתן היה לקבל הסכמה מדעת מהחולה כיון שסבל מהפרעות זיכרון. עוד קבע בית המשפט כי שלושת הרופאים אשר חתמו על המסמך בדבר הצורך הדחוף אינם צריכים להיות מומחים בתחום ועליהם בסך הכל להבין בנושא המחלה ולהפעיל שיקול דעת רציונלי.
בית המשפט קיבל את טענתם של התובעים כי בניתוח מסובך מעין זה, מי שהיה צריך לבצע את הניתוח היה מנתח מומחה ולא מתמחה. לפיכך הפקדתו של אזמל המנתחים בידי המתמחה היוותה, אפוא, בנסיבות העניין, התרשלות.
בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת התובעים בדבר רשלנות בניתוח.
בית המשפט קבע כי באותו עניין היה ידוע בוודאות, כי נכותו של התובע נגרמה עקב אוטם מוחי שאירע במהלך הניתוח. בענייננו, אין רישום מהלך הניתוח לאשורו – ובכלל זה מה בדיוק גרם להפסקתו של הניתוח ובאיזה שלב הופסק, איזה קשיים וסיבוכים התעוררו ומה עשה המנתח כדי להתגבר עליהם – דבר המנע מן התובע את האפשרות להוכיח מה טיב האמצעים שננקטו כדי למנוע פגיעה בכלי דם או התכווצות כלי דם במהלך הניתוח. אי העדתו של המנתח (אותו רופא מתמחה), שגם רשם את דו”ח הניתוח וחתם עליו, הרחיבה את החסר הראייתי. בנסיבות אלו נושאת הנתבעת בנטל השכנוע בדבר העדרו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, היינו, על הנתבעת להוכיח, כי האוטם שגרם לנכות לא נגרם עקב פגיעה בכלי דם או התכווצות כלי דם, שיסודה בחוסר ניסיונו או בחוסר מיומנותו של המתמחה.
כלומר, עקב החוסר ברישום האירועים בדו"ח הניתוח גרם לכך שלא היה בידי התובעים להוכיח את טענתם ולכן העביר בית המשפט את הנטל על הרופאים להוכיח כי לא התרשלו בביצוע הניתוח וכי הנזק לא נגרם בשל חוסר ניסיונם של המתמחים בניתוח. בית המשפט קבע כי הרופאים לא עמדו במשימה וקבע כי במקרה זה היתה רשלנות בניתוח.
לאחר דיון בנזק אשר נגרם לתובע פסק לו בית המשפט פיצוי של למעלה מ- 3,500,000 ₪ (כולל תשלומי הביטוח הלאומי).
לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית.
טל': 03-6916555, מוקד הודעות: 03-7542221, אתר אינטרנט: www.lotan-law.co.il, דוא"ל: lotanlaw@gmail.com
